Vayedaber

משנה: שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלַּקְּטַנָּה תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלַּגְּדוֹלָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה וְאִם לָאו תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאִי לוֹ לְאֵשֶׁת אָחִיו מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אי לו. אוי לו על אשתו שמוציאה בגט ואין מלמדין אותה למאן דאמרינן שיתרחק אדם מן המיאונין ומיתב נמי לא יתבא תותי' דקסבר יש זיקה ואשת אחיו נמי לא תתייבם משום אחות גרושה אלא תצא בחליצה:

ואם לאו. תמתין הקטנה אצלו עד שתגדיל ויהיו נשואיה דאורייתא ואח''כ תצא הגדולה משום אחות אשה אבל לחלוץ הגדולה לא דפסל את הקטנה עליו משום אחות חלוצה:

מלמדין הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויהא מייבם את הגדולה וכן הלכה:

ר''ג אומר אין זיקת גדולה אוסרת הקטנה. דלא אלימא זיקה לאסור את אשתו עליו הילכך אם מיאנה מיאנה ותתייבם הגדולה:

מתני' שני אחין כו' תצא משום אחות אשה. ופטורה מן החליצה ומן היבום כדמפרש טעמא בגמ' דקניינן שוות:

תצא. הקטנה משום אחות אשה:

מת בעלה של גדולה. ונופלת לפני בעל הקטנה זיקתה של הגדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליו משום דנשואיה מדרבנן הוו ולא אלימי לאפקועי זיקה דאורייתא והויא לה אחות זקוקתו ומה יעשו:

73b שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִין כול'. רִבִּי יוּדָן. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן בָּעֵי. וְיַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ וְיִפְטוֹר צָרָתָהּ. אַף הָכָא. וְיַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבַּקְּטַנָּה וְיַכְנִיס צָרָתָהּ. עַד דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לֵיהּ עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר קַשִׁייָתָה עַל דְּרִבִּי לִעֶזֶר. לֵיתְנֵי יָכוֹל לְמִיקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר שַׁמֻּתִּי. בֵּית שַּׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין מְמֵאֵנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר המפרש בכאן גי' הספר נשתבשה וצריך להפוך הגי' כמו שהביאו התוס' פ' מצות חליצה דף ק''ד ד''ה מר סבר דהרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם. וגרסינן הכא הא דכתוב בגי' הספר אחר מתני' דלקמן רבי יודן בעי כמה דאת אמר כו' עד אלא ארוסות. וה''פ דרבי יודן בעי אמאי דאמר דצרתה אסורה מפני צד קנינה של קטנה הא אפשר לה בתקנה דכמה דאת אמר תמן לקמן במתני' גבי מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת דביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה כדמפרש התם דכקנינה של זו כך קנינה של זו וכשחולץ צד הקנוי שבה פוטרת צד הקנוי שבצרתה וכן אם בא על אחת מהן וטעמא דנקט הכא חולץ משום דכאן אי אפשר בביאה דהרי ערוה היא לו מצד שאינו קנוי בה כדפרישית לעיל:

אף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי. שבקטנה זו דהא אין איסור בחליצה ומעתה יהא מותר לכנוס צרתה ולקמן בעי נמי כהאי גוונא גבי קטנה וחרשת ומשני התם דלא מצינו ב' יבמות מבית אחד אחת חולצת ואחת מתייבמת וכן שייך האי שנויא גם כן הכא:

עד דאת מקשי לה על דרבנן גרסינן קשייתה על דרבי ליעזר. כלומר דמתמה על דמקשי אליבא דמ''ד צרת יתומה בחיי האב אסורה לרבנן ומהדר אתקנתא דצרה אליבייהו ולמה לא מקשי נמי לר' אליעזר דלדידיה אפי' בקטנה דעלמא אסורה כשגירשה והחזירה וכן צרתה אסורה אליבא האי מ''ד דחד טעמא הוא ואמאי והא אפשר בתקנת צרה לר''א דאמר לקמן גבי שתי אחיות אחת קטנה ואחת גדולה ומת בעלה של גדולה דמלמדין את הקטנה למאן בו ויהא מיבם את הגדולה והכא נמי ילמדו את הקטנה למאן ותעקור נשואיה למפרע ולא הויא הך צרת ערוה ותתייבם:

ומשני ליתני יכול למיקשי על דר''א אין אני יכול להקשות לדבריו כן ולמיהדר בתקנתא דמיאון הכא:

דרבי אליעזר שמתי. כלו' מתלמידי ב''ש הוא וב''ש אומרין אין ממאנין אלא ארוסות והכא נשואה היא ואי אפשר במיאון:

הלכה: כְּקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ וּכְקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ. וְלֹא כֵן תַּנִּינָן קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת. מֵת בַּעַל הַקְּטַנָּה בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַקְּטַנָּה תַּמְתִין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַחֲלוֹץ. וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. לֵית יָכִיל בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְאֵין מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַייְלוֹנִית. מֵת בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת בַּעַל הַקְּטַנָּה מוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַחֵרֶשֶׁת אֲסוּרָה אִיסּוּר עוֹלָם. עָבַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת יוֹצִיא בְגֵט וְהוּתְּרָה. כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי הִילָא. מִפְּנֵי תַקָּנָתָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה. כעין דאמר ר' הילא לקמן דאין לה תקנה אחרת באם עבר ובא על החרשת אלא שמוציאה בגט והכא לא שייך למיפרך כדלקמן דהא אחיות נינהו:

והותרה. לשוק ממה נפשך אי קטנה קנוי' היא הא נפקא לה מעיקרא משום אחות אשה והך כניסה זנות בעלמא היא ואי קטנה לאו קנוי' היא שפיר ייבם להחרשת:

עבר ובא על החרשת. אחר שגירש הקטנה מוציאה בגט:

והחרשת אסורה איסור עולם. דלכונסה אי אפשר שמא קטנה קנוי' היא וזו אחות גרושתו ובחליצה אי אפשר דלאו בת חליצה היא:

בעל הקטנה מוציאה בגט. דזיקת אחותה חרשת אוסרתה דשמא קטנה אינה קנוי' כלל והויא כמפותה וחרשת קנוי' ומשויירת והויא לה אשתו אחות זקוקתו:

והקטנה תמתין כו'. כדמפרש טעמא דלחלוץ מיד לית את יכיל בשביל דר' מאיר כו' דאתיא כוותיה:

תני ר' חייה. דתני ר''ח בתוספתא פ' י''ג ומייתי לה בבבלי לקמן דף קי''א שני אחין נשואין שתי אחיות קטנה וחרשת מת בעל הקטנה החרשת יוצאת בגט משום דקי''ל קטנה קנוי' ואינה קנוי' וחרשת קנוי' ומשויירת והילכך זיקת הקטנה אוסרת על החרשת דשמא קטנה קנוי' לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו:

ולא כן תנינן קטנה וחרשת. כלומר דבקטנה וחרשת אחיות אין הדין כן אלא כדתני ר''ח לקמיה:

גמ' כקנינה של זו כו'. טעמא דמתני' מפרש דשתיהן קניינן שוות והוי' אחות זקוקתו ותצא משום אחות אשה:

משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת יָמֵת. בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אחת קטנה ואחת חרשת. אע''ג דשתיהן אין נשואיהן נשואין גמורין מכל מקום לא ידעינן מהי מינייהו ניחא ליה אי בקטנה דאתיא לכלל דעת אי בחרשת דגדולה ובת ביאה היא ולא ידעינן הי חשיבא אשתו טפי הילכך אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:

וכן שתי חרשות. כלומר כשם שבשתי קטנות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה כך בשתי חרשות אבל חליצה ליכא למימר בחרשת דלאו בת חליצה היא:

או חליצתה. לאחר שתגדיל:

מתני' מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות. נכריות:

רִבִּי חַגַּיי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה מְנַחֵם בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. רבִּי זְעִירָה רִבִּי חִייָה בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻּׁעַ אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. רִבִּי הִילָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה וְאִם לָאו תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל. וְאִם לָאו מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואם לאו. שלא מיאנה ולא רצה להמתין דאז אמר רבי יהושע מוציא כו' אבל בבבלי מסיק דהלכה כר''א דאמר מלמדין שתמאן:

וקאמר רבי הילא דה''ק דאם מיאנה מיאנה. לכ''ע היא והל' כר''ג בזה דר' יהושע נמי מודה לו בדיעבד:

ואת אמר הכין. בתמיה דהא לר' יהושע לית ליה תקנתא אלא מוציא כו' וקס''ד דרבי יהושע אפילו דיעבד קאמר:

וקאמר ר''ז דהלכה כר' יהושע אם כו'. קאמר:

ומתמה הא ר''א סבר ליה מלמדין כו' ואת אמר הכין. דאם מיאנה מיאנה:

הלכה כר''א אם מיאנה מיאנה. וקס''ד הלכה כדברי ר''א קאמר:

74a כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְהַקְּטַנָּה תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַגִּיעַ לַפֶּרֶק וְתִינָּשֵׂא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֵית כָּאן תִּיִנָּשֵׂא אֶלָּא תִּתְאָרֵס. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹת יְבִמְתּוֹ נִפְטְרָה יְבִמְתּוֹ מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. הֲוֵי הַהִיא דְּתַנִּינָן תַּמָּן שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּידֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ. דְּלֹא כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוי. ש''מ הא דתנינן תמן פ' החולץ הלכה י' שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה דאומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה ולא יכנוס את אשתו משום הך אחות זקוקה דלא כר''ג דלדידיה לא אלימא זיקה לאסור אשתו עליו:

זו דברי ר''ג. במתני' דסבר המקדש אחות יבמתו נפטרה יבמתו מן הזיקה ואע''ג דזיקתה קדמה לקידושי אחותה הואיל ועכשיו אסורה עליו משום אחות אשה פקעה זיקתה וס''ל לר' יוחנן דבקטנה דמתני' נמי אמר ר''ג דוקא לכשתיבעל דאז הוו קידושין ואע''ג דזיקת אחותה קדמ' תצא משום אחות אשה וכרב שם:

אלא תתארס. כלומר דקידושי דקמאי הוו קידושין מהשתא דס''ל כהאי דאמרינן שם דקידושי קטנה מיתלי תלוי וכי גדלו גדלו בהדה ואע''ג דלא בעל ואיגלאי מילתא למפרע דזיקה דהך לאו כלום היא:

ור' אלעזר פליג ואמר לית כאן תינשא. אין אנו צריכין שתיבעל לאחר מכאן:

כיני מתניתא והקטנה כו' ותינשא. כלומר דכן אנו מפרשין המתני' הא דקתני והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרקה שתינשא והיינו שתיבעל לו דאז תצא אחותה הגדולה משום אחות אשה דקידושי קמאי לאו כלום הן ולפיכך צריכה שתיבעל לאחר שגדלה. ובבבלי שם בעיא דר' אלעזר מרב היא אם צריכה שתיבעל לאחר מכאן או לא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source